אין זה נדיר כי במהלך בדיקת עיניים המתבצעת על-ידי רופא עיניים מתבשר מטופל שהינו לרוב מעל גיל 60 כי נמצא אצלו (או אצלה) קטרקט התחלתי, כזה שעדיין לא מצדיק ניתוח, אבל מסביר ירידה קלה עד בינונית בחדות הראייה. מטופלים אלו היו מעוניינים לדעת, לאחר שהתגלה להם כי יש להם קטרקט קל, מה עליהם לעשות?

תשובתי, מפתיעה ככל שתהיה, הינה: כלום.  אין צורך לעשות דבר, אולי למעט שני דברים: ראשית, בדיקות שגרתיות אצל רופא עיניים מידי חצי שנה עד שנה, ושנית, במידה ואתם חשים שמספר המשקפיים שלכם אינו מדויק (וגם אם לא), כדאי לפנות מדי שנה לאופטומטריסט בחנות משקפיים ולבדוק את הדיוק של המשקפיים שלכם גם אם שיניתם אותם רק לפני כשנה או שנתיים. יותר מזה- בתקופה שקטרקט מתפתח, בשלבים שהקטרקט עדיין קל עד בינוני ואינו מצריך ניתוח, מומלץ לפנות לאופטומטריסט לעיתים קרובות יותר כדי לוודא שמספר המשקפיים שלכם לא השתנה. מדוע זה? על כך תוכלו ללמוד בהמשך דף זה.

קטרקט התחלתי מופיע לראשונה אצל כל אדם החל מגיל 40 לאט לאט במשך כשלושה עשורים עד שבגיל 65-75 בממוצע, יזדקק האדם לניתוח קטרקט. קיימת אם כך, תקופה מאוד ארוכה בה העדשה אינה שקופה כשם שהייתה כאשר היה האדם בן 20, אך מצד שני העדשה שקיימת בכל אחת מעינינו, שאיתה נולדנו, עדיין אינה מצדיקה ניתוח קטרקט, שאותו נרצה לבצע רק כאשר יהיה הכרח בכך.

בתקופה זאת שיכולה להימשך בין שנים ספורות ועד עשרות שנים הראייה אינה 100% אך מאידך הינה מספיק טובה על מנת לצפות בטלוויזיה, לקרוא ואף לנהוג בבטחה. בתקופה זו, בנוסף לטשטוש הדרגתי שלרוב כמעט ואינו מורגש, יתכן ובמטופל ירגיש שראייתו מעט חשוכה יותר וירצה להגביר את עוצמת האור במנורת הקריאה, במנורות המטבח, בסלון בביתו, במשרד או בחדר העבודה. אני ממליץ לכל מי שיש לו קטרקט קל עד בינוני לחזק את כמות האור מכיוון שלאנשים עם קטרקט שעדיין אינו בשל לניתוח תאורה חזקה תאפשר ראייה חדה הרבה יותר מתאורה חלשה. מבחינה פרקטית יש להחליף את הנורות לנורות חזקות יותר, ולעיתים להוסיף עוד מנורות וגופי תאורה בבית, בפרט באותם מקומות שחשים שהינם חשוכים, ובפרט במקומות שנוהגים לקרוא ולכתוב.

כאשר הקטרקט קיים אך עדיין אינו בשל לניתוח, קיימת תופעה מאוד שכיחה שמספר המשקפיים משתנה. זה יכול להיות בחצי מספר, במספר אחד (דיופטר אחד), ולעיתים אף ב- 2-3 דיופטרים. כיוון השינוי יכול להיות הן הגדלה והן הקטנה של המספר (תלוי במזל) ומהירות השינוי עשויה להיות גבוהה, כך שאנשים מסוימים יזדקקו להחלפת משקפיים מידי שנה עד שנתיים, ובמקרים נדירים אפילו כל חצי שנה.

במאמר מוסגר, אלו המרכיבים משקפיים מסוג מולטיפוקאל, שקרוב לוודאי מהווים את הרוב מקרב המטופלים, ודאי יודעים שהחלפת משקפיים מסוג מולטיפוקאל הינה תענוג לא זול, הכרוך בהשקעה של אלפי שקלים, גם אם משאירים את המסגרת ומחליפים רק את העדשות. לכן תיווצר פשרה מסוימת בין הרצון לראות כמה שיותר טוב, שעשוי לדרוש החלפת משקפיים אפילו מספר פעמים בשנה, לבין הרצון לא להוציא סכומים כה גבוהים, כך שפרקי הזמן בין החלפה להחלפה יהיו כאלו שרק כאשר הראייה מטושטשת משמעותית תהיה הצדקה להחלפת המשקפיים.

במהלך תקופה זו שיכולה להמשך מספר שנים רב, קשה מאוד למטופל ואפילו לרופא העיניים לדעת האם הירידה בראייה נובעת מהשינוי במספר או שמא בהתעכרות של העדשה שאיננה ניתנת לתיקון על-ידי משקפיים. הדרך לגלות מי משתי האופציות נכונה היא לבצע בדיקת אופטומטריסט שבדרך-כלל מתבצעת בחנות המשקפיים. במידה והאופטומטריסט מצליח לשפר את הראייה באופן משמעותי בעזרת שינוי במספר המשקפיים הוא יציע להחליף את עדשות המשקפיים. במידה ולא יצליח לשפר את הראייה באופן משמעותי, הוא יסביר למטופל שקרוב לוודאי שמדובר פה בקטרקט שמתקרב לשלב שבו יש צורך לנתח את העין. הדבר נכון בפרט כאשר הראייה המקסימאלית שהאופטומטריסט מסוגל לתת באמצעות המשקפיים הכי מדוייקות שניתן להשיג עדיין נמוכה מהראיה הדרושה למטופל כדי לבצע את הפעילויות היומיומיות, כגון נהיגה, צפייה בטלוויזיה וקריאה.

לסיכום, כל אדם, לפני שמגיע לשלב בו הוא זקוק לניתוח קטרקט, יצטרך להתמודד עם תקופה לא קצרה שיכולה להימשך שנים ספורות ועד שנים רבות שבה קיים קטרקט קל עד בינוני המפריע במידה מועטה עד בינונית לראייה אך עדיין אינו מצדיק ניתוח קטרקט. בתקופה זו אין הרבה מה לעשות כדי להאט את התקדמות הקטרקט כיוון שאנחנו, רופאי העיניים ברפואה המערבית, מאמינים שטיפות, תוספי תזונה או אפילו שינויים באורח החיים, לא באמת משפיעים על קצב התקדמות הקטרקט. היוצא מן הכלל היחידי הינו, אולי, הרכבת משקפי שמש בחוץ כאשר השמש חזקה, כך שכמויות שמש מוגזמות ובמיוחד קרינת UV (אולטרה-סגול) לא יחדרו לעיניים שלנו. אולם באופן מעשי אפילו הרכבה נכונה של משקפי שמש בחוץ כמעט ולא תאט את התקדמות הקטרקט באופן משמעותי ו- “נראה לעין”.

אם כך, אם יאמר לכם רופא העיניים שיש לכם קטרקט התחלתי, המשיכו את חייכם בדיוק כמו שהייתם עושים לפניכן. זכרו לבקר את רופא העיניים שלך מידי חצי שנה עד שנה (או כפי שיאמר לכם) וזכרו שתצטרכו להחליף את משקפיכם הן לרחוק, הן לקרוב (או את משקפי המולטיפוקאל), תלוי בסוג המשקפיים שיש לכם, לעיתים הרבה יותר מזומנות מאשר בעשור הקודם.

לגבי מידת הדחיפות של ניתוח קטרקט- הכלל המנחה אותי הוא שאין זה מספיק כי בבדיקה נמצא קטרקט המצדיק ניתוח, אלא בנוסף תהיה פגיעה משמעותית בראיה המתבטאת בחיי היומיום, ושכתוצאה מכך נפגעת איכות החיים. לדוגמא, אדם הנוהג הרבה ולבטח אדם הנוהג באופן מקצועי, יהיה זקוק לניתוח קטרקט כאשר מידת הבטיחות שלו על הכביש נפגעת והוא כבר אינו נהג בטוח וזהיר כמו שהיה לפני התגברות הקטרקט. באופן דומה, מטופל שקורא הרבה, עובד, לומד ו/או בעל/ת תחביבים הדורשים ראייה חדה, יופנה לניתוח קטרקט כאשר איכות הראייה שלו והיכולת שלו לראות נפגעת ועימה היכולת לנהוג, לקרוא בנוחות, התחביבים והפעילויות השגרתיות היומיומיות.

לסיכום, גם אם מצב הקטרקט מצדיק ניתוח, מצב הנקרא בפינו “קטרקט בשל לניתוח”, אין זה אומר כי האדם עצמו “בשל לניתוח”. כוונתי היא שמטופלים רבים השומעים בפעם הראשונה שיש צורך בניתוח קטרקט, עדיין לא הפנימו צורך זה ולכן נרתעים מהמסקנה שמשמעותה ניתוח עדין בעיניים. לעיתים דרושים מספר שבועות ואפילו חודשים עד שהמטופל מפנים את הצורך ומסכים לעבור את הניתוח. במרפאתי אין זה שכיח כי מטופל שנקבע עבורו שהקטרקט שאחת מעיניו “בשל” מבקש לדחות את הניתוח במספר חודשים (לעיתים מספר חודשים רב), או לחליפין מבקש תור לעוד חצי שנה שיאפשר לו תקופת הסתגלות לרעיון שהוא/היא זקוקים לניתוח. למזלנו, בכל מה שקשור לקטרקט, הרי ברוב המכריע של המקרים, ניתן לחכות עד לביצוע ניתוח הקטרקט מספר חודשים (ולעיתים אף יותר) מבלי שיפגע פוטנציאל הראיה בעין (במילים אחרות, מבלי שיתפתח נזק בלתי הפיך הנובע מהמתנה בין ההחלטה על הצורך בניתוח קטרקט ועד לביצוע הניתוח).