גלאוקומה וקטרקט, פרופ' איתן בלומנטל | הפרדות רשתית

היפרדות רשתית (Retinal detachment)

מהי היפרדות רשתית?

הפרדות רשתית נקראת לעיתים גם: "התנתקות של הרשתית", "נפילת רשתית" או "רשתית שהתפרקה ממקומה".
הפרדות רשתית הינו מצב שבו הרשתית של העין איננה מתוחה על-פני הדופן הפנימי של העין. מכיוון שהרשתית איננה עוד במקומה, ניתן לומר כי היא נפלה (או התפרקה) ממקומה.
זהו מצב המצריך התערבות כירורגית, מכיוון שרשתית שנפרדה לא תחזור למקומה באופן עצמאי, אלא רק דרך התערבות כירורגית. תחילה אתאר בכמה מילים את התפקיד החשוב של הרשתית למנגנון הראיה, ומכך גם תבינו מדוע מצב של היפרדות רשתית הינו מסוכן ומחייב טיפול דחוף.

הרשתית מכילה את תאי העצב (תאים אלו נקראים בלועזית: נוירונים ופוטורצפטורים), ובעזרתם היא קולטת את התמונה הנראית. לכן דומה הרשתית בתפקודה לפילם במצלמה: היא השכבה הקולטת את התמונה (את האור החודר לעין), ומתרגמת אותה לאותות חשמליים הזורמים במורד עצב הראיה ומגיעים למוח.
אם הרשתית איננה מתפקדת, לא תתכן ראיה. באופן נורמאלי נשארת הרשתית במקומה כל החיים ורק במקרים נדירים היא עלולה להיפרד (ליפול ממקומה).

שני גורמי הסיכון העיקריים להיפרדות רשתית הם:

בראש ובראשונה, חורים או קרעים קטנים בהיקף הרשתית העלולים להיווצר במשך השנים באופן ספונטאני, בעיקר באנשים עם משקפיים במספר מינוס גבוה, דהיינו עיניים עם מיופיה (קוצר ראיה).
באנשים אלו הרשתית מתוחה יותר מאשר בעיניים שאינן קצרות ראיה, ובמשך השנים עלולים להיווצר חורים וקרעים בהיקף הרשתית.

גורם הסיכון השני להיפרדות רשתית הינו סכרת קשה ברשתית. בחולים עם סכרת קשה עלולים להיווצר קרומים (הנקראים ממברנות) אשר גורמים לתלישה או משיכת הרשתית ולניתוקה ממקומה.

אנשים הסובלים מהיפרדות רשתית מרגישים בראש ובראשונה טשטוש ראיה באותה עין, באותו חלק של שדה הראיה המקביל לאזור הרשתית שנפרד. כלומר, יכול להיות שהרשתית מופרדת בחלקה העליון ואילו בחלקה התחתון היא עדיין צמודה.
כאשר הרשתית מתחילה להיפרד מהמקום הדבר קורה לרוב באזור מסוים ולאט לאט שטח ההיפרדות גדל. אי לכך, ככל שמתקדמת היפרדות הרשתית האזור שהחולה רואה מטושטש הולך וגדל. מקרה שכיח הוא שהרשתית נפרדת תחילה בהיקף, דבר הגורם לצל בחלקים ההיקפיים של התמונה הנראית באותה העין. יש חולים המתארים טשטוש זה כוילון (או מסך) המכסה את היקף התמונה באחת העיניים.

סימנים מקדימים להיפרדות רשתית

ישנם סימנים מקדימים להיפרדות רשתית. אלו סימנים מאוד חשובים מכיוון שהם יכולים להביא את החולה לבדיקה, לרוב בחדר-מיון בגלל דחיפות המצב, לפני שהרשתית מספיקה להינתק כולה מהמקום.
למה כוונתי? כמו שאמרתי, היפרדויות רשתית מתרחשות לרוב אחרי היווצרות חורים או קרעים בהיקף (היכן שהרשתית דקה וחלשה יותר), ולכן ייתכן שאותם חורים או קרעים יהיו מלווים בתופעות שאם שמים לב אליהם ניתן להגיע לחדר מיון (לבדיקת רופא עיניים) לפני שהרשתית נפלה כולה מהמקום, ולעיתים אף בשלבים הראשוניים של התהליך.

אותם סימנים כוללים: בראש ובראשונה אורות וברקים באזור מסוים של שדה הראיה. אורות וברקים אלו אינם מסמנים בהכרח היפרדות, או אפילו חור, ברשתית, אלא ברוב הגדול של המקרים הם מסמנים מתח וכוחות המופעלים על הרשתית. אולם רק רופא עיניים, לאחר בדיקה יסודית של העין, כולל הרחבת האישון, יכול לומר בוודאות מה מקור האורות והברקים האלה ובמידת הצורך להתחיל בטיפול.
אורות וברקים אלו מתוארים על ידי החולה כנצנוצים, אורות, זיגזגים של אור שמופיעים למשך שברירי שנייה או שניות בודדות באחת העיניים, לעיתים בצברים (זאת אומרת: לא הבזק אחד או שניים אלא בכמות יותר גדולה). לעיתים קרובות החולה בתחילה חושב שיש נצנוץ אור חיצוני, עד שהוא מבין שבעצם התופעות האלה נמצאות בתוך העין ומופיעות גם כשהעיניים עצומות.
סימנים נוספים המעוררים חשד שקיימת בעיה של חורים וקרעים ברשתית כוללים, בנוסף להבזקי אור: נקודות שחורות רבות, לכלוכים רבים שלא היו בעבר, וצל על-פני חלק מהתמונה הנראית דרך אותה העין.

לחולה המגיע עם חור ברשתית, ושלמזלו שולי החור עדיין צמודים (זאת אומרת, הוא מגיע בשלב מוקדם מאוד של התהליך), נוכל להציע טיפול לייזר המלחים ("מדביק") את שולי החור חזרה למקומם. אין באפשרותנו לסגור את החור, כלומר לתפור אותו חזרה, אבל אם נצליח להלחים את שולי החור בכל היקפו תקטן האפשרות להיפרדות של הרשתית עקב החור או הקרע.
חשוב לציין שהלחמה זאת המבוצעת בלייזר, לוקח לפחות שבועיים עד שהיא משפיעה (כלומר עד ששולי החור או הקרע נדבקים למקום). זאת אומרת, עצם ביצוע הלייזר לא מדביק את הרשתית לשכבה שמתחתיה אלא הדבר נגרם על ידי תופעות ביולוגיות של הצטלקות שהגוף מתחיל לבצען בזמן הטיפול בלייזר, אבל לוקח כשבועיים עד שהן אכן מתרחשות. לכן, גם אחרי שבוצע לייזר באופן אידיאלי, ישנה תקופה של שבועיים עד שמתרחשת ההחלמה, שבמהלכה העין עדיין נמצאת בסיכון להפרדות רשתית.
לעומת עין שאובחנה לפני שנפרדו שולי החור או הקרע המאפשר טיפול בלייזר, בחולים שכבר קיים נוזל שהצטבר מתחת לרשתית (נוזל שזרם דרך אותו החור או הקרע), דרוש לרוב ניתוח. בניתוח זה מבצע רופא שעבר הכשרה מיוחדת לניתוחים מורכבים אלו, מספר פעולות שמטרתן לנקז, כלומר לגרום לנוזל שמתחת לרשתית להיספג או להישאב. מטרת הניתוח הינה ליצור לחץ על אזור החור (או הקרע) באמצעים שונים, כדי להדק חזרה לקיר העין את שולי הקרע ולמנוע מצב של המשך היפרדות הרשתית.

ניתוחי רשתית נחשבים לניתוחים מורכבים, ועד לפני כמה עשרות שנים לא היו קיימים כלל. היום יש באפשרותנו לבצע ניתוחי רשתית גם בעיניים מורכבות וקשות, למשל בחולי סכרת שבהם קרומים (ממברנות) שהתפתחו על גבי הרשתית גרמו למתיחה וקריעה של הרשתית. עם זאת, חשוב לזכור שהרשתית הינה אחת הרקמות העדינות ביותר בגוף, ולכן במקרים רבים למרות הצלחה אנטומית (כלומר היכולת של המנתח, בניתוח אחד או לפעמים בניתוחים חוזרים, להחזיר את הרשתית למקום), יתכן וכבר התרחש נזק לרשתית ובעקבותיו פגיעה קשה בראיה, שלעיתים אינה ניתנת לתיקון.

לסיכום, הפרדות הרשתית הינה מחלה קשה שהטיפול בה הינו ניתוחי. לעיתים קרובות לא מתאפשר לאבחן אותה בשלבים המוקדמים, ולא תמיד מופיעים סימנים מקדימים להיפרדות עצמה.
סימנים מקדימים להיפרדות רשתית נובעים ממצב של מתח (משיכה) של הרשתית, קרעים וחורים. סימנים אלו כוללים הבהובים, אורות ונצנוצים, המופיעים לרוב בהיקף שדה הראיה (בשולי התמונה הנראית). בנוסף, אוסף של הרבה מאד נקודות שחורות כמו "ים" או "מבול של נקודות שחורות" יכול לסמן דימום מהרשתית. מצב שבו רואים וילון, חסר, או טשטוש של חלק משדה הראיה עלול לסמן הפרדות רשתית חלקית. במידה וסימנים אלו מופיעים חשוב להגיע בדחיפות לרופא עיניים, לרוב דרך חדר-מיון, כדי לנסות ולעצור את התהליך, ולמנוע היפרדות רשתית מלאה.

 השתלות שיניים    אביזרי בטיחות לבית