מהי גלאוקומה

מהי מחלת הגלאוקומה ומדוע כה חשוב לטפל בה?  מחלת הגלאוקומה הינה מחלת עיניים שכיחה שמסוגלת לגרום לנזק משמעותי לעצב הראיה, וכתוצאה מכך עלול להיפגע שדה-הראיה, ובהמשך גם חדות-הראיה באותה העין.

בגלאוקומה, אבחון מוקדם וטיפול נכון עשויים להקטין את הסיכון שיתפתח בהמשך נזק קשה ופגיעה בראיה.  מחלת הגלאוקומה לרוב אינה מלווה בסימנים כלשהם בשלבים המוקדמים ואפילו הבינוניים של המחלה, ולכן ללא בדיקה של רופא עיניים עלול להתפתח נזק משמעותי לראיה מבלי שהאדם יחוש ויבין שמשהו אינו כשורה.  ברגע שהמחלה אובחנה, החולה יקבל תרופות הניתנות כטיפות עיניים כדי לעצור, או לכל הפחות להאט, את התקדמות המחלה, וכדי להקטין את הסיכון להחמרת הנזק לראיה ולשדה הראיה.

גלאוקומה נובעת מחסימה של ניקוז הנוזלים מתוך העין החוצה, כפי שניתן להתרשם באיור סכמטי זה

גלאוקומה הינו שם שניתן לקבוצת מחלות הפוגעות בעצב הראיה, והנובעות מלחץ תוך-עיני מוגבר.  הסיבה לעלייה בלחץ קשורה לבעיה בניקוז הנוזלים מהעין החוצה.  ההסבר הפשוט ביותר למחלת הגלאוקומה סובר כי בגלל הפחתה בכמות הנוזלים המצליחים לצאת מהעין החוצה, הלחץ התוך-עיני עולה.  הלחץ הגבוה פוגע בעצב הראיה, פגיעה המתבטאת בנזק לסיבי עצב הראיה שהנם אותם סיבים המובילים את אינפורמציית הראיה מהעין למוח.

אדם הסובל מגלאוקומה עלול לאבד חלקים משמעותיים משדה הראיה מבלי שיחוש בכך כלל.  ההסבר לכך נובע מכך שהפגיעה מתחילה בשדה הראיה ההיקפי, אותו שדה שאינו מורגש לרוב בחיי היום-יום.  רק בשלבים מאוחרים של המחלה יפגע, לרוב, שדה הראיה המרכזי.  חשוב להבין כי נזק מגלאוקומה אינו ניתן לתיקון, וזאת מכיוון שמדובר באובדן של תאי עצב (נוירונים) שהינם תאים שאינם מתחלקים או נולדים.  לכן עם כל תא עצב שמת, ישארו לאדם באותה העין תא אחד פחות.

ישנם סוגים שונים של גלאוקומה, כאשר גלאוקומה של זווית-פתוחה (הנקראת גם גלאוקומה פתוחת-זוית) הינו הסוג השכיח ביותר.  בערך שני-שלישים מהחולים בגלאוקומה סובלים מסוג גלאוקומה זה. "גלאוקומה של זווית-פתוחה" לרוב אינה מורגשת כלל, ולכן מאובחנת בבדיקות שגרתיות של רופא עיניים, כממצא מקרי (זאת אומרת מבלי שהיה חשד כלשהו למחלה).  סוגי גלאוקומה נוספים, אם כי שכיחים פחות, כוללים: גלאוקומה של זווית-סגורהגלאוקומה עם לחץ נורמאלי, גלאוקומה מולדת וגלאוקומה משנית.  המשך ההסבר בדף זה יתמקד בסוג הגלאוקומה השכיח ביותר.

גלאוקומה של זווית-פתוחה מופיעה לרוב מעל גיל 40, ושכיחותה עולה עם השנים.  מומלץ לכן לכלל האוכלוסייה לעבור בדיקת עיניים בערך פעם בשנתיים-שלוש, החל מגיל 40, ואילו אנשים עם גורמי סיכון לגלאוקומה כדאי שיבדקו פעם בשנה. בין גורמי הסיכון להתפתחות גלאוקומה נכללות הסיבות הבאות: קרוב משפחה הידוע כחולה בגלאוקומה, (בפרט בן משפחה מדרגה ראשונה: הורה, אח, אחות).  גורמי סיכון נוספים כוללים סוכרת, קוצר ראיה גבוה (מיופיה גבוהה), עיניים שעברו ניתוחים, וחולים הנוטלים תרופות מסוימות, בפרט סטרואידים.  בדיקה שגרתית לגילוי מחלת הגלאוקומה מבוצעת על-ידי רופא עיניים, וכוללת: מדידת לחץ תוך-עיני בעזרת מכשיר הנקרא טונומטר.  אם הלחץ הנמדד גבוה, או אם עצב הראיה נראה חשוד לגלאוקומה, ישקול רופא העיניים להפנות את המטופל לבדיקות נוספות, כגון בדיקת שדה-ראיה או בדיקת הדמיה של עצב הראיה.

גלאוקומה הינה לעיתים מחלה קשה לאבחנה.  קיים קושי לקבוע עבור עיניים שונות מה הלחץ התוך-עיני שממנו ומעלה יפגע העצב.  בנוסף, לא תמיד קל לקבוע בבירור במהלך הבדיקה אם עצב מסויים הינו בריא או חולה.  חשוב לזכור כי הלחץ התוך-עיני משתנה במהלך היממה, מיום אחד למשנהו, ואפילו בין עונות השנה השונות.  דבר ההופך את האבחון והטיפול במחלת הגלאוקומה מורכב אף יותר היא העובדה שערכי לחץ תוך-עיני שאינם גורמים לנזק כלשהו בעין מסוימת עלולים לגרום לנזק בעין אחרת, כך שלכל עין יש את תחום הלחצים המוגדר נורמאלי בשבילה.  מכלול הגורמים שציינתי מסבירים מדוע במקרים גבוליים לעיתים בלתי אפשרי לאבחן גלאוקומה על סמך ביקור בודד, ולעיתים נדרשים מספר ביקורים המפוזרים על פני השנה ואף יותר מכך כדי לאבחן האם מדובר בגלאוקומה, חשד לגלאוקומה, או עין נורמאלית.

הסתכלות על עצב הראיה עשויה לספק אינפורמציה חשובה לרופא אם קיימת גלאוקומה או לא.  בנוסף, קיימים מכשירי הדמיה המבצעים מיפוי של אזור עצב הראיה והרשתית שמסביבו, ומספקים אינפורמציה חשובה.  במקרה של חשד לגלאוקומה יופנה האדם לבדיקת שדה ראיה, בדיקה חשובה בתהליך אבחון מחלת הגלאוקומה.  בדיקת שדה ראיה תספק אינפורמציה אודות תקינות שדה הראיה, או לחליפין, תצביע על קיומם של נזקים בשדה הראיה ההיקפי, שינויים האופייניים למחלת הגלאוקומה.  השילוב של מידת הלחץ התוך-עיני, מידת הנזק לזדה-הראיה, ומידת הנזק לעצב הראיה יכולים לספק לרופא העיניים אינפורציה חשובה לגבי השלב של המחלה (האם מדובר בחשד לגלאוקומה, גלאוקומה התחלתית, בינונית, או גלאוקומה סופנית שפגעה כבר פגיעה אנושה בעצב הראיה).

הטיפול בגלאוקומה כולל תרופות הניתנות כטיפות עיניים, ובהמשך במידת הצורך, יוצא לחולה לעבור גם טיפול לייזר או ניתוח.  טיפות עיניים שונות ניתנות במטרה להקטין את כמות הנוזל המופרש לתוך העין, ובמקביל גם כדי להגדיל את כמות הנוזל המנוקזת מהעין החוצה.  טיפות עיניים ניתנות לרוב פעם אחת עד 3 פעמים ביום.  ניתן לקחת במקביל מספר סוגי טיפות כדי לחזק עד כמה שניתן את ההשפעה התרופתית על הלחץ הגבוה.  חשוב מאוד להתמיד בלקיחת הטיפות מכיוון שאי לקיחתן יגרום לעליית הלחץ חזרה וסיכון להמשך הפגיעה בעצב הראיה.  ככלל, גם אם לוקחים את הטיפות במשך שנים, ברגע שמפסיקים לקחת אותן, הלחץ חוזר לערכים שהיו לפני התחלת הטיפול.  במידה ומתעוררים קשיים בלקיחת הטיפות, או שמופיעות תופעות לוואי, חשוב לעדכן את רופא העיניים שלכם כדי שיוכל לשקול לבצע שינויים במידת הצורך.

במידה וטיפול תרופתי אינו מספיק כדי לאזן את הלחץ, ניתן לעיתים (הדבר תלוי בסוג הגלאוקומה) להציע טיפול לייזר הנקרא טרבקולופלסטי. מטרתו של טיפול הלייזר בגלאוקומה של זווית-פתוחה הינו ליצור חרירים קטנים באזור ניקוז הנוזל מהעין במטרה לשפר את הניקוז מתוך העין החוצה.  זהו טיפול מהיר יחסית המבוצע במרפאה ללא כאבים מיוחדים, ושאינו דורש אשפוז או שהות ממושכת במרפאה. טיפול לייזר זה עוזר בהורדת הלחץ לרוב למשך מספר שנים (בדומה להוספה של סוג טיפות נוסף).  לא תמיד טיפול לייזר זה עוזר לאיזון מחלת הגלאוקומה, ולא כל עין ולא כל סוג גלאוקומה מתאימים בהכרח לטיפול לייזר זה.  בנוסף לטיפול הלייזר המקובל המבצע חרירים באיזור הניקוז, קיים לייזר "קר" הנקרא SLT, המבצע את אותה פעולה תוך שימוש בסוג לייזר המשתמש באנגגיה נמוכה בהרבה.  למרות טיפול אינטנסיבי בטיפות ולעיתים גם בלייזר, לעיתים, אין ברירה ויש צורך לשקול ניתוח.

ניתוחי גלאוקומה מבוצעים על-ידי מנתחים מומחים שלהם הניסיון הנחוץ לביצוע ניתוחי גלאוקומה מורכבים ועדינים.  ניתוח הגלאוקומה המכונה טרבקולקטומי מבוצע תחת הרדמה מקומית, ונמשך לרוב כ- 30 דקות.  במהלך הניתוח ואחריו אין לרוב כאב משמעותי בעין, אם כי שכיח שתהיה אי-נוחות מסוימת.  גם אם ישנו צורך לנתח את שתי העיניים, אין מנתחים את שתי העיניים יחדיו, אלא מסיימים את הטיפול בעין אחת, ורק כעבור שבועות או חודשים ניגשים לנתח את העין השניה.  מטרת הניתוח הינה ליצור פתח קטן בדופן העין שדרכו יזרום חלק מהנוזל אל מחוץ לעין, וכתוצאה מכך יפחת הלחץ התוך-עיני.  הצלחת הניתוח מוערכת בסביבות 70-80%, ובמקרים שהניתוח לא הוריד את הלחץ מספיק, אין מוותרים על העין כי אם שוקלים האם ניתן לבצע ניתוח גלאוקומה נוסף.  חולים רבים מצליחים להפחית, ולעיתים אף להפסיק, את התרופות להורדת לחץ לאחר ניתוח גלאוקומה, אם כי לרוב ינתנו טיפות שמטרתן לעזור לניתוח להמשיך לתפקד ולהוריד את הלחץ.  כמו בכל ניתוח, גם לניתוח גלאוקומה קיימים סיכונים וסיבוכים.  אלו כוללים: סיכון לזיהום בתוך העין, דימום, ירידה בחדות הראיה (טשטוש ראיה), צורך בניתוח, או בניתוחים נוספים, והתקדמות של קטרקט.  לפני החלטה על ניתוח יסביר לך המנתח את מצבך, חומרת המחלה והסבר קצר על הניתוח והסיכונים הכרוכים בו.

גלאוקומה שייכת לקבוצת המחלות שלא ניתן לרפא לחלוטין, מחלות בהן החולים נאלצים לקחת טיפול כל ימי חייהם.  מחלות אלו נקראות מחלות כרוניות.  דבר זה אינו מונע לרוב מהחולים בגלאוקומה לתפקד באופן תקין ולחיות חיים מלאים.  מאידך, אי הקפדה על נטילת התרופות שרשם לכם רופא העיניים שלכם עלולה להביא להחמרת המחלה.  למרות המחשבה המאוד לא נעימה על היותך חולה במחלה כרונית, עליך לדעת שחייך יכולים להמשך כרגיל, ללא ויתורים משמעותיים כלשהם, אבל תחת השגחה רפואית, ותוך נטילת הטיפול באופן מסודר ורציף.

לסיכום, מחלת הגלאוקומה אינה מחלה קלה לאבחון, ומכיוון שאינה מלווה בסימפטומים כלשהם, רבים האנשים שאינם יודעים כלל על כך שהם חולים במחלה זו.  תהליך האבחון כולל בדיקה של רופא עיניים ולעיתים בתוספת בדיקות נוספות (כגון בדיקת שדה ראיה ומיפוי של עצב הראיה).  הטיפול בגלאוקומה כולל שימוש בטיפות עיניים הנלקחות כל החיים, במינון של פעם אחת עד 3 פעמים ביום (תלוי בסוג הטיפה).  שכיח כי חולה גלאוקומה יטופל במספר סוגי טיפות.  באותם חולים שבהם הטיפול התרופתי אינו מספיק, מחלת הגלאוקומה ניתנת לטיפול גם בעזרת טיפול לייזר ובעזרת ניתוח להורדת הלחץ.  גלאוקומה הינה מחלה העלולה לפגוע קשות בראיה, עד כדי עיוורון.  אולם אותם החולים שבהם אובחנה המחלה בשלב מוקדם או בינוני, והמטופלים באופן סדיר ויסודי (לעיתים עד כדי צורך בניתוח או אף במספר ניתוחים), אין זה שכיח שהמחלה תוביל לפגיעה חמורה בראיה או לעיוורון.

לדף הבית

השתלות שיניים    אביזרי בטיחות לבית